לפני כחודש ניתן פסק דין מעניין וחשוב של בית הדין הארצי לעבודה בו נדונה השאלה –
האם מותר למעסיק בתחום האבטחה לחייב מאבטח שהוכשר על ידו לעבוד תקופת עבודה מינימלית מוסכמת שהפרתה תחייב את העובד לשלם למעסיק בפיצוי מוסכם?
מדובר בפיצוי שסוכם בכתב בהסכמת שני הצדדים ליחסי העבודה ונועד לפצות את המעסיק על סכום ההכשרה המיוחדת שהושקע בעובד.
פסק דין זה היווה ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה שקבע שלא.
בית הדין הארצי קיבל את הערעור ובכך הפך את החלטת בית הדין האזורי לעבודה לטובת חברת האבטחה.
בית הדין הארצי קבע כי אומנם בהסכם הקיבוצי בענף השמירה ובצו ההרחבה שהוצא מכוחו נקבע כי מטווחים השתלמויות וריענוני ירי ייעשו על חשבון המעסיק ולא ניתן לנכותם או לדרוש תשלום בגינם מהעובד, אבל קיימת הבחנה בין השתלמות מקצועית שנועדה להשלים ידע, ריענון ומטווח שנועדו לשמור כשירות שכבר נרכשה לעומת הכשרה מיוחדת, נועדה להקנות לעובד מיומנות חדשה, כלומר להעניק לו את הכושר לעסוק בתחום שהוא לא היה יכול לעסוק בו אילולא אותה הכשרה מיוחדת. העובד יוצא נשכר מן ההכשרה המיוחדת שכן נפתח בפניו אפיק תעסוקתי שלא היה לו קודם ובשל כך ניתן לחייב עובד לעבוד אצל המעסיק תקופת עבודה מינימלית בתמורה להכשרה המיוחדת ואם העובד מפר אז לנכות ולקזז את חובו מכל תשלום שמגיע לו מהחברה.
עוד נפסק כי אומנם הכשרה והשתלמות הן שתי פעולות לימודיות הנדרשות למאבטח על מנת שהוא יוכל לקיים את תפקידו אך מדובר בשתי פעולות הנבדלות זו מזו גם במהות וגם במשך ובעלויות ולא בכדי "הכשרה מיוחדת" לא נכללה בסעיף בהסכם הקיבוצי הענפי או בצו ההרחבה במסגרת האיסור לנכות מן העובד.
עוד צוין כי בדין הכללי אין איסור מוחלט על מעסיק לכלול בהסכם העבודה התחייבות של העובד לתקופת עבודה מינימלית עקב השקעתו של המעסיק בהכשרה המקצועית של העובד ובמקרה שהעובד מפר את ההתחייבות מותר לחייב אותו בעלות ההכשרה כ"תרופה" לגיטימית למעסיק שהשקיע בהכשרת העובד והכשרתו ירדה לטמיון עקב התפטרותו של העובד תוך זמן קצר לאחר מכן כשהוא הפיק תועלת ורווח אישיים מההכשרה הזו.
בית הדין החליט שלא לקבוע באופן גורף לכאן או לכאן והבהיר שהכל תלוי באמות מידה של סבירות ומידתיות וכל מקרה ייבחן לגופו לפי נסיבותיו. עם זאת נקבעו מספר אמות מידה ובקצרה: כאשר מטרת הפיצוי המוסכם אינה עונשית אלא באה לפצות על נזק שנגרם למעסיק; כאשר ההכשרה יקרה וארוכה ואילו תקופת ההתחייבות וגובה הפיצוי המוסכם סבירים ביחס לנזק (במבט אובייקטיבי), כאשר יש הסכמה מראש ובכתב של העובד לניכוי, כאשר ההכשרה נועדה להקנות לעובד ידע חדש ויש מדרג ובחינה יחסית בין ההפרה לפיצוי – בית הדין ייטה להכיר בתקופת ההתחייבות ובניכוי הפיצוי המוסכם משכרו של העובד כלגיטימיים וכך נעשה בפסק דין זה באשר להכשרה המיוחדת, תקופת ההתחייבות המינימלית לעבוד והפיצוי המוסכם בגין הפרתה.
קבוצת מיקוד עוסקת במתן שירותי שמירה, אבטחה וניקיון למגוון לקוחותיה ונחשבת כמובילה בתחומה, בעלת וותק וניסיון של למעלה מ- 30 שנה. בקבוצת מיקוד מועסקים כ- 7,000 עובדים בכל רחבי הארץ כך שהקבוצה מספקת תעסוקה לאלפי עובדים במשק. הקבוצה חרטה על דגלה מצוינות בשירות לצד השמירה על החוקים ועל זכויות עובדיה. על כן החברה פועלת כל העת כדי ליתן שירות מיטבי לצד עמידה על עקרונות ההגינות והצדק.
בחברתנו קיימים מקרים מסוימים בהם עובדים מוכשרים בהכשרה מיוחדת ונדרשים לעבוד אצלנו תקופת עבודה מינימלית שבהפרתה פיצוי מוסכם. עם זאת קבוצת מיקוד שומרת על אמות המידה שנקבעו בפסיקה ולא פעם הולכת לקראת עובדיה גם בהקשר זה.
* עע (ארצי) 46536-09-16 בן ביטחון נ' גיא אורטל (פורסם בנבו, פסק הדין מיום 25.2.19)
